עומר לונדון ז"ל, בנם של ריקה ושלמה לונדון ואחיהם של טל ודנה הלך לעולמו בגיל 26 ב- 19.2.15.
עומר היה חולה הגה וחובב רכב מושבע, איש חכם, מצחיק וחדור מוטיבציה, שהקים מפעל חיים אדיר תוך שהוא משיג כל מטרה ששם לנגד עיניו. אדם נדיר שלא אפשר למגבלותיו להפריע לו ודאג לצאת מדי שבוע ובכל מזג אוויר לעשרות טיולי ג'יפים ורייזרים ולגיחות הפצצה בחזקות שבמכוניות, להיות אחד מנהגי מכוניות השלט הטובים בעולם ונהג עד יומו האחרון.
אנשים רבים הכירו את עומר ואת חיוכו הנצחי שהפך לסמלו המסחרי, סמל לאופטימיות חסרת הפשרות שאפשרה לעומר לחיות, חיים מאושרים.
יהי זכרו ברוך
חברים ומשפחה כותבים
עומר שלנו,
רציתי שתדע את שכתבו עלייך החברים ששלחו לנו הודעות ניחומים ביומיים האחרונים:
היה בו בעומר קסם של עיניים טובות וחיוך מהלב וחוכמה הרבה חוכמה, של מי שנוהג בה בענווה.
אין מילים לתאר ובכלל להבין את אצילות הנפש של עומר, הקבלה של הגורל והאתגרים שהחיים הציבו בפניו- הוא היה בשבילי גיבור אמיתי.
היה בו בעומר את הדבר הזה שנכנס לאנשים ללב, בלי הרבה רעש, בלי רעש בכלל.
הדרך שבא בחר עומר לחיות את הקלפים שקיבל במשחק החיים היתה לי להשראה בהרבה מרגעי הקשים ביותר.
עומר זה הבן אדם הכי גדול שאמר בהכי מעט מילים את הדברים הכי חכמים.
עומר חי עם חולשת שרירים אבל זה הגבר עם הכי הרבה כח ועוצמה שפגשתי בחיי.
עומר הוא דוגמה לאיך ב- 26 שנה דוחסים בהצלחה כמעט 120 שנים של חיים.
עומר לעד יהיה חרוט בליבי כהשראה לגבורה ולנפש טהורה.
עומר היה ממוקד, היה מזהה היכן הוא נמצא ואיך מכאן מגיעים אל המטרה, תהיה זאת קשה להשגה ככל שתהיה.
היה בו בעומר משהו שהרבה אנשים לא פגשו, משהו שמשאיר חריטה עדינה בלב ונשאר שם לתמיד.
אני בטוח שאם עומר היה עומד כאן עכשיו, הוא היה מבקש ממני להודות לכם על רקע הפנים המחייכות שלו, על הכבוד האחרון הגדול שאתם חולקים לו ולכל אותם עשרות אנשים שנמצאים כאן היום במסע האחרון שלו, על שתמכתם ותרמתם לעומר רבות לחיים האיכותיים והטובים שהיו לו.
עומר,
ביום הולדתך ה- 26 נפלנו לפתע וללא כל התראה מוקדמת לתוך תהום עמוקה.
אני מבטיח לך שניקח את כל מה שלימדת אותנו בכל שנותיך על מנת שנצא בחוכמה מהתהום האכזרית והתלולה הזאת ונעשה הכל שתהיה גם אתה גאה בנו.
עומר שלי,
היית לי בן ואדם מיוחד במינו, עומר שאין לאף אחד- רק לי.
הסבת לי כל חייך אושר גדול.
אוהב אותך לנצח,
אבא.
ילד מתוק שלי,
מקווה שאתה פה איתנו ותדע, עד כמה כולנו אוהבים אותך. קטנים, גדולים, קרובים ורחוקים, משפחה וגם חברים טובים.
המומים וכואבים את לכתך מהחיים, נגעת בכולם בלי שתבין, רק מהיותך מי שאתה, ולפעמים ללא מילים עם חיוך גדול על הפנים ולב ענק בפנים.
בשבחך יספרו כל האחרים, ואני רק אגיד שנתת לי לחיים פרופורציות והבנה של הדברים החשובים, עדינות, אצילות ועוד מיליון דברים, שקטנות עליהן המילים.
אני לא יודעת איך אפנים שהכל בעבר ואתה כבר לא בין החיים.
שאתה עכשיו מלאך שם, כמו שהיית פה איתנו.
ששוב לא אזכה לנשק אותך כל לילה, ללחוש לך לילה טוב, לסדר לך את הכרית, לאחוז בידך הקטנה, לשכב לידך ולהתעורר בבוקר לצידך, כשאתה קם עם חיוך גדול ליום חדש, אוזר כח, מתכנן תוכניות וגורם לנו להיראות כדמויות חיוורות, לעומת תעצומות הנפש שלך הגדולות.
על אף הקשיים והמוגבלויות, בטוחה שגם שם למעלה תמשיך לראות הכל ולהבין ותהיה מיד בתוך העניינים וגם תבוא מידי פעם להאיר לנו את החיים.
מנשקת אותך ואוהבת בלי סוף, נשמה קטנה שלי.
אמא
פרידה מאחי, הלוחם האמיץ
החלטתי לכתוב לך כשאני יושב באוטו שלך. עם מנוע פועל, כמובן, כי איך אפשר בלי פס הקול הרועם של חייך.
אני נזכר ביום בו קיבלתי אותך במתנה, התעקשתי גם לקבוע לך את השם- עומר. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, וכבר אז ידעתי שיש לי עסק עם אחד שהוא גדול מהחיים, אחד שימגנט אותי אליו.
מה שלא ידעתי הוא שאת האופי המיוחד שלך, הסקרנות, האופטימיות, הפרקטיות והחייכנות האינסופית, לא קיבלת בחינם. צוידת באופי הנדיר שלך, על מנת שתוכל להתגבר על המכשולים הקשים ביותר, תוך שאתה מסוגל להמשיך ולחייך אל העולם.
חיכיתי הרבה שנים עד שהעזתי להקליד את שם המחלה שלך, כדי להבין במה מדובר, להבין עד כמה לא ניתן לקשר את המחלה אליך ולהבין שתרופה אינה נראית באופק, היא אינה "כדאית" לפיתוח משום נדירות מחלתך. ניאלץ להתמודד. את אותו היום לא אשכח לעולם. היום שבו הפנמתי שעלול לבוא רגע שאאבד אותך, היום שבו החלטתי שכל רגע פנוי ולא פנוי שלי אנצל על מנת לבלות איתך.
תוך כדי שאנחנו נהנים האחד מהשני, השנים עברו, והקלפים הגרועים שקיבלת התחילו להתהפך.
בגיל 13 קיבלת מתנה נהדרת לבר המצווה- כיסא גלגלים מבריק ויפה. מאוחר יותר נחלשו ידיך, כך שלא יכולת לדחוף את עצמך יותר ונאלצת לעבור לכיסא גלגלים חשמלי.
אך יחד עם זאת, באותו הזמן זכית, כחולה הגה מושבע, להגשים את חלום חייך: קיבלת רישיון נהיגה. איזה יום מדהים.
אלא שלא עברו להן שנתיים, ופתאום הגיע אירוע מוחי, באמצע תחרות גדולה בנגב. נאלצת להפסיד את יכולת הדיבור ותפקוד צד ימין של הגוף. פתאום לא יכולת לנהוג עוד, וגם לא לבטא במילים את שחשב הראש החריף שלך. אותו ראש שתמיד הבין שהתעכבות על מהמורות הענק שהופיעו לא מעט בחייך אינה רעיון שמקדם אותך. אתה זה עומר לונדון, אין לך זמן לשטויות.
בדרך שלא תיאמן, הגיע היום שבו התחלת לנהוג מחדש, הפעם בעזרת אצבעות ידך השמאלית בלבד, ולנהל את כולנו עם יכולת דיבור שהחזרת בכוחות עצמך. עמדתי מהצד והערצתי את אחי הקטן שנלחם במצבים שגדולים על כולנו ומנצח בגדול.
נכנסת לך לשגרה חדשה, מחייך ומבסוט מהחיים, הראש החד והממוקד ויד שמאל הספיקו לך.
ואז, כאילו עבר זמן רב מדי בלי אתגר בשבילך, הגיע אותו הבוקר שלאחר תערוכת פרנקפורט בגרמניה. לא אשכח את הפנים של אבא כשישבנו מחוץ לחדר שלך בטיפול נמרץ, אמר שהרופאים הודיעו לו שהמצב קשה מאוד והתחיל לסכם את חייך. אני, שהייתי כל כך בטוח בך, הודעתי לו שחבל על המילים, אתה לוחם מנוסה וזה לא הולך לקרות.
ואכן, עשית את הבלתי אפשרי ונתת לנו אותך במתנה לעוד שנה וחצי. שנה וחצי מהטובות בחיי שנגמרו לפתע ביום חמישי, 19.2.15, היום בו הרגשתי איך נתלש ממני חלק בן 26 שנה.
כמי שתמיד שבר שיאים והפך את הבלתי אפשרי לאפשרי כנראה שהחלטת שהשיא הגדול מאחוריך והלכת מאיתנו עם החיוך הגדול שלך, מותיר מאחוריך חלל אינסופי.
כולם תמיד העריכו אותי על הזמן שביליתי איתך, חשבו שאני עוזר לך ועושה מאמצים מיוחדים כדי להיות איתך. הם לא הבינו שלי, לא היה כיף גדול יותר מאשר להיות במחיצת האדם הנדיר שהיית, לא הבינו שחיוך אחד ממך היה מסדר לי את היום.
אתה לא יודע את זה, כי מעולם לא אמרתי לך, אך האמת היא שלמדתי וקיבלתי ממך כל כך הרבה, הרבה יותר משקיבלת ממני.
אתה היית הסיפור הגדול בחיי, והכיף הגדול שלי היה לראות על פניך שאתה מודע לכך היטב. זה הפך אותי למאושר באדם.
בשבוע שעבר ראיתי בפעם האחרונה את החיוך משנה העולמות שלך, ואני כבר כל כך מתגעגע, לא מאמין שלא אשמע יותר את ה"מה קורה" שלך.
אחי הקטן והאהוב מכל, תמיד אזכור שהיו לך חיים של מלך, מלך ששם פס על מצבים בלתי אפשריים ומתקדם קדימה, גבר שבגברים.
מודה לך על כל רגע שהקדשת לי ומבטיח שכל מי שמכיר ויכיר אותי, יכיר אותך ואת דרכך האצילית.
אוהב לעד, טל
עומרי שלי, אהוב ליבי
במקום ברכה ליום הולדתך כותבת עליך בלשון עבר, על מי שהיית … איך מסכמים חיים של בנאדם, חיים של אחי הקטן שהיה כל כך גדול ! גדול מהחיים.
איך מתארים אישיות כל כך נערצת, אדם אהוב ומיוחד, אח שהיה רק לי- חיבור שקשה להסביר במילים.
גם אם היית חלש פיסית אף פעם לא ראינו בך את החולשה אלא רק את החוזק והחוסן הנפשי שגברו על כל מכשול. בשבילי היית כל יכול – גיבור על. מי שראה בך את המחלה, סימן שלא זכה להכיר אותך ולהיכנס ללב שלך. אני זכיתי! זכיתי לחיות את חיי לצד מלאך. ילד/אח/אדם שלא עשה רע לאיש, עם חוכמת חיים שאינה מביישת אדם בן 120, עם חיוך כובש, אינטליגנציה רגשית גבוהה, סקרנות אינסופית, חום, אכפתיות, רצון תמידי לפנק ומקוריות רבה בכל אשר עשית.
הערצתי אותך ואת הגדולה שלך, הענקת לי הרבה יותר ממה שיכולתי לתת לך. הייתי מי שאני בזכותך אך אינני יודעת מי אני בלעדיך?! המציאות המשפחתית לימדה אותנו שקשה לתכנן את החיים אך אתה תכננת אותם בקפידה צעד אחר צעד, הצבת לעצמך מטרות וכבשת אותן בקלילות כהרגלך. החיוך שהתנוסס על פניך דרך קבע היה עמוק ומלא חיים, ידעת את מורכבות החיים ובחרת להלחין בעצמך את המנגינה והדרך שסחפו את כל סובביך. אהבת מוסיקה, אהבת עשייה, אהבת שמחה, אהבת אנשים, אהבת את החיים ואנחנו כל כך אהבנו אותך.
אני אתגעגע לידיים הקטנות שלך אוחזות בידיי בלילה, לחיוך האופטימי ולנשמה האדירה שלך שמילאה את חיינו במשמעות. ל"מה קורה" שלך שהיה עושה לי את היום וגם את הלילה. אתגעגע אליך – אחי הקטן. הרגשת המחנק, ההלם והריקנות לא מרפים.
כל שנותר זה להתרפק על זיכרונות ועל הידיעה שהיית מאושר בחייך הקצרים ולחרוט את החיוך שלך בליבנו לעד.
אחי הקטן, יש עוד כל כך הרבה לספר עליך אך המילים נגמרו כשהלכת. מקווה שעוד ניפגש בחלומות ותיתן לי מדי פעם חיזוק להמשך. מי שקיבל אותך בטח כבר יודע שזכה. היית גיבור גדול והיה לך לב רחב מזהב.
אני אוהבת אותך לעד. אחותך דנה
עומר היקר שלנו
